<h1>העיטור אות ק' קבלת עדות</h1>
<h2>דף מ.</h2>
נסחא קבלת עדות. כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני בר פלוני קדמנא ואמר לנא פלוני בר פלוני סהדא דילי ולא ידע למחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך אונסא ובמטותא מנייכו לקבולי סהדותא מניה וכדו אייתי לנא ההוא פלני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלני בר פלני דנן למהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך. ואם קיבלו עדות שני עדים כותבין עדות שניהן אם עד אחד כותב ולכשיצא חבירו מקבלין את הכל כמו ששומעין לא פחות ולא יתר.
<h2>דף מג.</h2>
היה קרוב ונתרחק כשר ר' יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים הימנה הרי זה קרוב ואסיקנא אין הלכה כר' יהודה ורחוק בשעת עדות כשר. כדגרסינן ביש נוחלין (קכ"ח.) היה יודע לו בעדות [עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול אבל היה יודע לו בעדות] עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר תחילתו בפסלות וסופו בכשרות תחילתו בכשרות וסופו בפסלות פסול. שמעינן מהא דחרש שוטה וקטן וסומא פסול. ואילם הא פסילנא לעיל. ושמע מינה דבעידנא דקבילו סהדותא בעינן ראויין להגדה ואף על גב דהשתא בני הגדה נינהו פסולין. והיכא נמי דכי חזו סהדותא לאו בני הגדה נינהו והשתא רחיקי תחלתו בפסלות וסופו בכשרות הוא ופסול. וכן כתב רב אלפסי בההיא בעיא דאיבעיא קמי גאון מי שצוה בשעת מיתתו בפני קרוב לו ורחוק מבניו וקא פשיט ליה דכשר הוא לאו דוקא כדכתיב בהלכות. וקשיא להו לרבוותא הא דאמרינן בחזקת הבתים (מ"ג.) שותפין מעידים זה על זה וכו' ואמרינן עלה וליסלקו בתרי מנייהו ולדיינוה וכי מסלקי מאי הוי תחלתו בפסלות וסופו בכשרות הוא ופסול. ופירש רבינו אבן מגש הני מילי מחמת קורבא וגזלנותא דהוה ליה פסולא בגופא דסהדי אבל היכא דליכא פסולא דגופא אלא משום דמטי ליה הנאה כיון דאסתלק ליה מניה כשר דכיון דסליק נפשיה איגלי מילתא למפרע דכשר מתחילה ועד סוף.
<h2>דף מד.</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו. וכגון דלית ליה ארעא אחריתי דלא ניחא ליה דתיהוי ליה לוה רשע ולא ישלם אבל גבי לוקח ליכא לוה רשע ולא ישלם דהא זבין ליה שלא באחריות. ודוקא שלא באחריות כלל אפילו דאתי מחמתיה דאי קביל עליה אחריות דאתי מחמתיה מעיד לו עליה דסוף סוף גבי לוקח לוה רשע ולא ישלם הוא דלאו נוגע בעדות הוא אבל היכא דאית ליה ארעא אחריתי ללוה אי נמי למוכר מעיד לו עליה כדאמרינן אית ליה ארעא אחריתי ללוה או למוכר עלה הדר וכו'.
תוספתא (פ"ה דסנהדרין ה"ד) לקח ממנו בית או שדה והיה יודע לו עדות אין מעיד לו עליה שאין אדם מעיד על ידי עצמו.
<h2>דף מד:</h2>
אבל מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ואפילו עשאה אפותיקי לבעל חוב כדרבא דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה המנו שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו. ומסתברא הא דלא חשיב מכר באידך דרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד כיון דאיכא מכר דלא מפקע כגון מכירת עבדים וקרקעות לא פסיקא ליה. ואיכא מאן דאמר דהנך אפילו אקני ליה מטלטלין אגב קרקע נפקע אבל מכר לא פקע כדאמרינן אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי.
<h2>דף מו:</h2>
בפרק חזקת הבתים שלח ליה רב חסדא לרב נחמן ילמדנו רבינו אריס מעיד או אינו מעיד ואסיקנא אי אית ליה פירי בארעיה אינו מעיד לית ליה פירות בארעיה מעיד. סימן עמלק. ערב מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי. מלוה מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי. לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והוא דאית ליה ארעא אחריתי. והוא הדין לוקח שני ללוקח ראשון אי אית ליה ארעא אחריתי למוכר. קבלן אמרי לה מעיד והוא דאית ליה ארעא אחריתי. ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דלקיימן תרווייהו בידיה דלוקח ולקולא. תשובה אפוטרופוס מעיד.
<h2>דף קכח.</h2>
וסומא וחרש ושוטה וקטן נמי פסולין לעדות דהא חרש שוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו וסומא לאו בר הגדה הוא. והפתאים והנחפזין ואנשים שאינן יודעין להבין עיקר דבריהן צריכין חקירה ודרישה לבית דין שאף הם בכלל שוטים דלאו בני דיעה נינהו.
<h2>דף קנה:</h2>
גרסינן בפרק מי שמת (קנ"ה.) אתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו אמר רבא אמר רב נחמן בן שמונה עשרה שנה ורב הונא אמר מבן עשרים שנה. ואמר רב הונא בריה דרב יהושע ולעדות עדותו עדות כלומר משהביא שתי שערות אף על פי שאינו בן עשרים ואינו יודע בטיב משא ומתן. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא במטלטלי דהוו זביניה זביני אבל במקרקעי דלא הוו זביניה זביני עד שיהא בן עשרים אין עדותו עדות אף על פי שהביא שתי שערות עד שיהא בן עשרים שנה. והפעוטות כבר שית כבר שבע אף על פי דזבינייהו זביני אין עדותן עדות דבעינן ועמדו שני האנשים הלכך קטן בן י"ג שנה ולא הביא שתי שערות לאו כלום הוא. הביא שתי שערות עדותו עדות במטלטלין אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן אבל במקרקעי עד שיהא בן עשרים והני מילי דאינו יודע בטיב משא ומתן אבל יודע בטיב משא ומתן אפילו בן שלש עשרה שנה והביא שתי שערות עדותו עדות ואפילו במקרקעי זביניה זביני כדאמרינן שלח ליה גידל בר מנשיא לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן מהו שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ופלוגתא דרבא ורב הונא בשאינו יודע בטיב משא ומתן הוא וקיימא לן כרב הונא בשאינו יודע בטיב משא ומתן דאינו מוכר עד שיהא בן עשרים אפילו הביא שתי שערות. והלכתא תוך זמן כלפני זמן. והלכתא כגידל בר מנשיא ביודע בטיב משא ומתן דאפילו בנכסי דאבוה זביניה זביני ועדותו עדות. והא דאמרינן בודקין לחליצה למיאונין וכו' לאו אלמכור בנכסי אביו קאי דלא תלי בבדיקה כרבוותא דאמרי דאכולהו קאי דאיכא עלייהו כמה פירכי וכן כתב רב אלפס אבל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים באינו יודע בטיב משא ומתן והוא הדין לנכסי מורישיו. והא דאמר רבא בפרק התקבל (ס"ה.) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים בשאינו יודע בטיב משא ומתן הוא. וכולה שמעתא בנכסי אביו איירי אבל בנכסים דידיה כשם שמקחו מקח כך ממכרו ממכר והכין מסתברא והכין סלקא שמעתא אליבא דהלכתא. ואתה מוצא בה שלש מדות יודע ואינו יודע ושוטה. והא דאמר רבינו אלפס לא סבירא לן וקושיא (דרב גידל) [דגידל] בר מנשיא ליתה. [ודעת רבינו אבן מגש ז"ל בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים והביא שתי שערות אפילו יודע בטיב משא ומתן ובנכסי עצמו גדול והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן או בן עשרים אף על פי שאינו יודע].
<h2>דף קנט.</h2>
גרסינן בפרק מי שמת היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין על כתב ידו. וקשיא לן עלה הוא לא מהימן אחרים מהימני ואוקימנא בשהוחזק כתב ידו בבית דין. ופרשי רבוותא כגון שהוחזק אותו כתב עצמו בבית דין קודם שנעשה גזלן. היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין על כתב ידו ואף על פי שלא הוחזק כתב ידו בבית דין מאי טעמא גזירת מלך היא. ומסתברא דוקא שנחתם בשטר קודם שנעשה חתנו אבל היה יודע לו בעדות על פה בקנין עד שלא נעשה חתנו אינו חותם בשטר משנעשה חתנו.
<h2>דף קסב:</h2>
וכתב רבינו אלפס משמיה דגאון הני מילי בעדות על פה אבל שטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לכמאן דאמר לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרא מספיקא אלא יתקיים העדות בשאר דאמרינן חד שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מדעת חבירו ואיכא דאמרי טעמא משום דדילמא משום תנאה חתמי. ואייתו רבוותא סייעתא מהא דגרסינן בפרק גט פשוט (קס"ב:) הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מיכן כשר היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. ובשם רבינו אלפס ורבינו יעקב זצ"ל בין בתחילה בין בסוף בין באמצע כשר. ונוסחא של ה"ר שמואל ונמצאו הראשונים קרובים או פסולין, והא דאמרינן מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאהו בקרובים כשר דחתים קרוב ברישא. ומשמע דסבירא ליה קרוב באמצע פסול. ובתוס' הראשונ' כתב הכי. וגירסת ירושלמי (פ"ק דגיטין ה"ד) שטר שחתמו עליו ארבעה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כשר ותתקיים העדות בשאר ויעשה כהרחק עדות ויפסל לית יכיל דאמר רבא בשם ר' ירמיה עדים פסולים אין נעשים כהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט. ובתשובות ר' משה בר חנוך כשהושוו שלשה לשנים לבטל עדותן כשהן חותמין פסולין באמצע או בסוף וזו ששנינו תתקיים עדות בשאר כשהן חתומין בראשונה לשום כבוד בעלמא ולא לשום עדות. ודוקא בשאר שטרות הוא דפסול אבל בכתובה נהגו העולם להחתים קרובים וקטנים לפי שכתובה דבר פומבי ועליל הוא. ופעמים שהשושבינין קרובי החתן והכלה ופסולין וחותמין לשם כבוד ואין עדות הכשרים נפסלת בכך. וקשיא לן הא דגרסינן בגיטין (י"ח:) מחתם בתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאה הוא ואמרי לה פסול דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ומשמע דבשטרות דעלמא בתחילה פסול אבל בסוף כשר דכיון דחתימי סהדי ברישא ההוא סהדא בתרא לתנאה אתא ואמרינן נמי (גיטין פ"א:) בגט קרח דילמא אתי לקיומי בשני קרובים וחד כשר הלכך כיון דקיימא לן מכל תלתא מקיימין בגט פשוט לגזור. ואיכא מאן דאמר כי גזרינן דלמא אתי לקיומי בקרובים הני מילי בגט קרח אי נמי בכולכם חתומו דכולכם כשנים דמו דלא סגיא דלא חתימי אבל שלשה וארבעה דחתימי דאיכא למימר תנאה או רוחא שבק לא גזרינן [דלא] (דילמא) אתי לקיומי אלא בכשרים. ומסתברא בשטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולין ספיקא דרבוותא הוא ולא עבדינן ביה עובדא עד דאתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החתומין בשטר כתובה כיון דמרי שטרא לא טעין רווחא שבק אבל גבי יורש כשר דטענינן ליה דקיימא לן טוענין ליורש. ובעל מתיבות הכין כתב "דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא" מהא שמעינן דקרוב דחתים אף על גב דאיכא כשר פסול בשטר. וגבי גט קרח כתב שמע מינה האי קרוב חתים בגט קרח המקושר בין בתחילה בין בסוף בין באמצע. והכי סבירא לן. והא דתניא בגט פשוט (קס"ב:) איכא למימר במקושר ואיכא למימר נמי ר' יוסי היא דאמר במסכת מכות (ו'.) במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר אבל לרבי לא שנא עדות בשטר ולא שנא על פה פסול וקיימא לן כרבי.
<h2>דף קסה:</h2>
נסחא קבלת עדות. כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני בר פלוני קדמנא ואמר לנא פלוני בר פלוני סהדא דילי ולא ידע למחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך אונסא ובמטותא מנייכו לקבולי סהדותא מניה וכדו אייתי לנא ההוא פלני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלני בר פלני דנן למהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך. ואם קיבלו עדות שני עדים כותבין עדות שניהן אם עד אחד כותב ולכשיצא חבירו מקבלין את הכל כמו ששומעין לא פחות ולא יתר.
<h2>דף קעא.</h2>
עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל (ב"ק ע"ג.) וקיימא לן כאביי ביע"ל קג"ם. והלכתא כר' מאיר דאמר (סנהדרין כ"ז:) עד זומם פסול לכל התורה כולה. ומסתברא הזמה דעדות על פה אבל בעדות בשטר ליכא הזמה דעדות על פה משעתא דאסהיד הוה ליה פסול. אבל בעדות בשטר ליכא הזמה כדגרסינן (ב"ב קע"א.) בשטר שזמנו כתוב בשבת או בי' בתשרי כשר דאמרינן אחרוהו וכתבוהו.
